כללי
גידול ציפורי נוי וציפורי מחמד קיים כבר אלפי שנים. יש מגוון רחב של בעלי כנף המשמשים כחיות מחמד: ציפורי שיר (כנרים, פינקים), דורסים (ינשופיים,בזים), עופות מים (ברווזים), עופות יבשתיים (יונים ופסיונים) אולם עיקר בעלי הכנף המוחזקים כחיות מחמד שייכים לקבוצת התוכיים.
מטרת דף מידע זה היא לתת סקירה כללית על גידול תוכים כחיות מחמד. בדף מידע זה לא יפורטו התכונות והדרישות הספציפיות של מיני התוכים השונים.
בחירת התוכי
ישנם אלפי מיני תוכים. ההבדלים ביניהם רבים: צבע, גודל, יכולת דיבור / חיקוי, יכולת התרבות בשבי, קלות הגידול, קלות ההתחברות לבני אדם ועוד. ישנם תוכים שהם "האכלת יד" ("מחוברתים")– ידידותיים למגדל וחברותיים, לעומת תוכים "פרא" שאינם רגילים למגע ידיים ועלולים לנשוך או להיבהל כשמתקרבים אליהם.
באופן כללי, למגדל המתחיל מומלץ לבחור תוכי קטן שקל לגדל (כגון תוכון, קוקטייל או קוניור) ורק לאחר מכן לפנות לגידול תוכים גדולים יותר (כגון ז'אקו, ארה או קקדו).
בית התוכי - הכלוב
אנו מדגישים שמטרת הכלוב להיות בית לתוכי אך אין פרושו שעל התוכי לחיות את כל חייו בכלוב!!!
הגודל המינימלי ההכרחי הוא כלוב שבו מתאפשרת לתוכי פריסת כנפיים מלאה ללא מגע בקצות הכלוב. למרות זאת מומלץ לשים את הציפור בכלוב בגודל המקסימלי האפשרי - אין כלוב גדול מדי.
על הכלוב להיות מחומר חזק דיו כך שהציפור, בעזרת מקורה, לא תוכל לגרום לו נזק ,שלא יכיל חומרים רעילים, שיהיה בטוח לציפור וקל לניקיון.
את הכלוב רצוי למקם קרוב למרכז הפעילות בבית כדי לשבור את שגרת החיים, המשעממת לעתים, של הציפור.
מקלות עמידה: יש להניח בכלוב מקלות עמידה, רצוי מעץ טבעי לא רעיל שניתן להחליף בקלות. לתוכים- מספיק למקם מקל אחד כיוון שהם נוטים לשבת על המקל הגבוה ביותר. בכל מקרה יש לוודא שמיקום המקל לא יאפשר זיהום כלי האוכל והמים בהפרשות הציפורים – לא למקמו מעל לכלי האוכל.
כלי מים ואוכל: כלי אוכל רחבים ולא עמוקים מעודדים אכילה. ציפור בריאה יכולה להגיע לכלי האוכל והמים ללא בעיה ואין צורך לשים אותם בסמוך למקלות העמידה.
היגיינה: ניקוי יומי של רצפת הכלוב מהפרשות, כלי האוכל והמים ימנעו בעיות בריאותיות רבות. מומלץ ניקוי יסודי שבועי של כל הכלוב. נייר לבן, נייר מגבת או כל סוג נייר אחר קל להחלפה מומלץ ככיסוי לרצפה המוחלף מדי יום. כך יתאפשר מעקב צמוד של הפרשות הציפור וגילוי מוקדם של בעיות בריאותיות.
צעצועים: צעצועים שונים נותנים עניין ופעילות גופנית. יש לבחור את הצעצועים בקפידה ובהתאמה לציפור. יש לוודא שהצעצוע לא עלול לגרום נזק הן מבחינת פציעה מעצמים חדים והן מבחינת סוג החומרים מהם בנויים הצעצועים. משקולות עופרת, שקימות בחלק מהצעצועים, עלולים לגרום להרעלה.
באופן כללי חשוב שתהיה העשרה מנטלית רבה ככל האפשר לתוכים - הן בתוך הכלוב והן מחוצה לו, להחליף ולשנות צעצועים כדי לגרות את חושיו. בעיות התנהגות עקב חוסר העשרה סביבתית הינה בעיה נפוצה יחסית ויש לנסות להימנע ממנה ככל האפשר.
סביבת הכלוב
- טמפרטורה: טמפרטורת הסביבה המתאימה לציפור בריאה היא טמפרטורת חדר, טמפרטורה שנוחה לבעלים. שינויים חדים בטמפרטורה ומשבי רוח עלולים להוות סכנת חיים לציפור חולה. בטמפרטורה גבוהה מדי הציפור תראה סימנים של נשימה בפה פתוח ופריסת הכנפיים לשם קירור.
- לחות: לרוב התוכים יש יכולת להתמודד עם טווח רחב של רמות לחות בסביבה, אם כי ציפורים מאזורים טרופיים ייהנו יותר מסביבה לחה ע"י שימוש בקערות רחבות עם מים שישמשו כאמבט או ע"י ריסוס יומי של הציפור במתז מים. חשוב מאוד לשמור על הציפור בסביבה חמימה וללא רוח כל עוד הנוצות אינן יבשות.
- אור ואויר צח: גישה לאוויר פתוח ולקרינת שמש ישירה חשובים לאורח חיים בריא של הציפור. ניתן לשים את הכלוב בחוץ אולם יש לוודא כי הוא אינו חשוף לרוח ישירה וכי ישנם אזורים מוצלים להגנה משמש ישירה. אם הציפור ממוקמת בתוך הבית יש להימנע מחשיפתה למזהמי אויר למיניהם כגון קוטלי חרקים בתרסיסים, עשן סיגריות ואדי טיגון (אדי טיגון של מחבתות טפלון רעילים ביותר לציפורים!).
הזנה
התזונה היא אחד הנושאים החשובים ביותר בגידול נכון של תוכים.
המטרה היא לנסות להגיע להזנה הטבעית של התוכי – מצב שאינו אפשרי מבחינה מעשית.
ישנם תוכים עם צרכים מאוד מוגדרים, כגון דייסה ללורים, אך באופן כללי יש לגוון ככל האפשר בסוגי מקורות המזון לתוכי. התוכי הינו ציפור צמחונית ומקורות צמחוניים צריכים להיות עיקר מזונו.
סוגי המזון שאפשר לתת לתוכי:
תערובות גרעינים. צורת ההזנה הנפוצה ביותר בתוכים ביתיים אך אינה מומלצת כמזון העיקרי של התוכי. התערובות מכילות סוגי גרעינים שונים כגון דוחן, תירס וגרעינים שחורים. הבעיה עם תערובות אלה היא שלעתים יש בהם חסרים תזונתיים ופעמים רבות התוכי בוחר רק סוג מסוים של גרעינים ועל כן הזנתו דלה.
כופתיות. אלו הן למעשה תערובות של מקורות צמחיים גרוסים ודחוסים בתוספת ויטמינים ומינרלים. היתרון של הכופתיות על פני התערובות הוא שהתוכי אוכל מזון מגוון יותר – הוא לא יכול לבחור סוג גרעינים מסוים. ההמלצה היא שהכופתיות יהוו את עיקר מזונו של התוכי.
קטניות להשריה. תערובות של קטניות כגון שעועית ועדשים שיש להשרות במים מספר שעות או אף להנביט על פני מספר ימים. מהווה מקור לחלבון איכותי לתוכי ומהווה תוספת יומית נאותה לכופתיות.
פירות טריים. מומלץ לתת באופן יומי לתוכי: תפוח, אגס, בננה, שזיפים ועוד. יש להימנע מאבוקדו שעלול להיות רעיל לתוכים.
תוספות של ויטמינים ומינרלים. מומלץ בעיקר לתוכים הניזונים מתערובות גרעינים, שבהן עלול להיות חסר תזונתי.
ניתן לתת לתוכים מאכלים נוספים כגון ירקות (פלפל אדום), מקלות דבש, אבני סידן, ביצה קשה פעם בשבוע, אורז, לחם ובמבה.
אין להאכיל תוכים בבשר, אבוקדו, מזון מתובל, עגבניה, תפוח אדמה, שוקולד ואלכוהול.
בכל סוג מזון בו יש סימן שאלה לגבי הבטיחות בהזנה – אין סימן שאלה – עדיף לא לנסות על התוכי שלך.
בכל מקרה מומלץ להתייעץ בווטרינר או במגדל מנוסה לגבי ההזנה המתאימה לתוכי מסוים.
פעילות מחוץ לכלוב
כדי להבטיח אורח חיים בריא לציפור בכלוב ולשבור את שגרת חייה כדאי לאפשר לה פעילות יומית. ציפור משועממת עלולה לגרום לעצמה נזקים קשים. ישנן ציפורים שניתן לשחרר בבית באופן מבוקר ואף לאפשר לה לעופף בבית. לפני השחרור יש לוודא:
הדלתות, החלונות ופתחי הבית סגורים (כולל וילונות או תריסים).
המטבח אינו פעיל: אש גלויה מכובה, סירים ומחבתות מכוסים.
סגירת מכסי האסלה כך שתוכי לא ייפול פנימה.
הפסקת פעולת מאווררי תקרה.
הפסקת חימום חדר באש גלויה (גז, תנורי ספירלות).
סגירת בעלי חיים המסוכנים לתוכי (כלבים, חתולים ותוכים אחרים).
התוכי כגורם מחלה באדם
תוכי החי בקרבה לאנשים עלול לגרום לבעיות רפואיות בבני אדם. על ידי ידיעה מוקדמת וטיפול נכון ניתן לצמצם את הסיכון בצורה משמעותית. הבעיות הנפוצות:
מחלת הכלמידופילה (כלמידיה). מחלה חיידקית שעלולה לגרום לדלקת ריאות באנשים, בעיקר באנשים עם בעיות חיסוניות. בדיקה וטרינרית יכולה לאשר אבחנה של החיידק בתוכי, אבחנה שלאחריה מבוצע טיפול אנטיביוטי בתוכי. ניקוי יומי של כלוב התוכי מההפרשות יכול להוריד את סכנת הידבקות אנשים מתוכים חשודים / נשאים / חולים / לא בדוקים.
חיידק הסלמונלה. עלול לגרום לבעיות שלשול באנשים. נפוץ יותר בבתי גידול ובעופות (תרנגולות).
אלרגיות ובעיות נשימה. ישנם אנשים הרגישים לאבק הנוצות של התוכים. במצבים כאלה יש לשקול את הישארות התוכי בבית.
נשיכות. תוכים, במיוחד התוכים הגדולים, עלולים לנשוך ולגרום לנזק חמור, במיוחד בילדים קטנים. יש להקפיד על מרחק בין תוכי נשכן לילדים קטנים.
בדיקה ביתית לבריאות הציפור
ציפור בריאה היא ציפור שמחה: יש לוודא מדי יום שהציפור ערנית, פעילותה תקינה, אוכלת כרגיל, הנוצות נקיות ויפות, הלשלשת תקינה והנחיריים נקיים. בציפורים עם טבעת על הרגל יש לוודא שהיא חופשייה לזוז עם גדילת הציפור. (מומלץ להוריד טבעות מהרגל כדי למנוע פגיעה קשה הנובעת מהן). מעקב אחר משקל הציפור על ידי שקילה שבועית שלה (במשקל מטבח דיגיטלי) וניהול מעקב יכול להוות אמצעי לגילוי מוקדם של בעיות בריאותיות.
סימני מחלה בתוכים
סימני מחלה בתוכים יכולים להיות מאוד מגוונים, אם כי בחלק גדול מהמקרים הסימנים העיקריים מאוד דומים למרות מחלות שונות: שקט, חולשה, אפטיות, התכנסות עצמית, חוסר אכילה וסימור נוצות.
סימנים אפשריים נוספים:
הפרשות מהעיניים ומהנחיריים.
רעשי נשימה.
נשימה בפה פתוח.
צליעה / חוסר שימוש ברגל.
כנף שמוטה.
דימומים.
שינויים באופי הצואה: כמות הלשלשת, הצבע והמרקם (שלשול).
נפיחויות וגושים לא רגילים.
אובדן נוצות / התקרחות.
כל שינוי שנראה לא רגיל עלול להראות על מחלה כלשהי.
עמידה בתחתית הכלוב.
מחלות ובעיות רפואיות נפוצות בתוכים:
יש מגוון מאוד רחב של בעיות רפואיות בתוכים. הגורמים והבעיות הנפוצים ביותר (אך לא היחידים) הם:
וירוסים שונים, כגון מחלת המקור והנוצות, מחלת הפוליומה.
חיידקים שונים כגון סלמונלה וכלמידופילה (כלמידיה).
פטרות שונות כגון אספרגילוס וקנדידה.
טפילים פנימיים כגון תולעים וחד תאיים.
טפילים חיצוניים כגון כינים ואקריות.
חסרים תזונתיים כגון חסר ויטמין A וחוסר סידן.
טראומות כגון נשיכות או שברים.
דימומים מנוצה או ציפורן שבורות.
תלישת נוצות על רקע התנהגותי.
מחלות פנימיות כגון מחלות כליה, מחלות כבד, בעיות לב.
גידולים שפירים וגידולים סרטניים.
הרעלות כגון הרעלת טפלון או הרעלת מתכות כבדות.
כליאת ביצה.
בדיקה וטרינרית
עם קניית התוכי מומלץ לקחתו לבדיקה כללית אצל הוטרינר, שתכלול הסברים על אופן הגידול הנכון, בדיקה גופנית כללית של התוכי, שקילת התוכי ובדיקות נוספות על פי הצורך. בכל מקרה של חשש לשינוי בריאותי כלשהו יש לקחת את הציפור לבדיקה וטרינרית.
כאשר נראה כי התוכי חולה - יש להגיע לבדיקה וטרינרית הכוללת בשלב ראשון תחקור מעמיק של הבעלים לגבי התוכי, אורחות חייו ופירוט הבעיה הנוכחית. בהמשך תבוצע בדיקה גופנית מקיפה . לעתים, במסגרת הבדיקה הוטרינרית, יש צורך בבדיקות נוספות מעבר לתחקור הראשוני והבדיקה הגופנית הכללית של התוכי. מטרת בדיקות אלה היא לשלול או לאשר בעיות רפואיות מהן סובל התוכי.
הבדיקות המבוצעות לתוכי לצורך אבחון יכולות לכלול בין היתר:
- בדיקות דם מסוגים שונים.
- צלומי רנטגן, לעתים בשילוב עם מתן חומר ניגודי.
- בדיקות מיקרוסקופיות.
- בדיקות צואה.
- בדיקות בקטריולוגיות, פרזיטולוגיות ווירולוגיות מאיברים ומהפרשות.
- בדיקות שתן.
- בדיקות אולטרסאונד.
- בדיקות אנדוסקופיות.
- סריקת CT.
חלק מבדיקות אלה דורש טשטוש עמוק עד הרדמה של התוכי לצורך ביצוען.
טיפול וטרינרי
לאחר אבחון הבעיה הרפואית יש צורך בטיפול וטרינרי. כמו כל בעל חיים, הטיפולים הרפואיים בתוכים חולים יכולים לכלול:
טיפול כללי תומך. למשל האכלות (לפה או לזפק), תוספים וויטמינים (לפה או בזריקה), חימום הסביבה, העשרת חמצן סביבתי ומתן עירוי נוזלים.
טיפולים רפואיים ספציפיים. כנגד גורם המחלה המאובחנת כגון אנטיביוטיקה, אנטידלקתיים, נוגדי כאב, נוגדי הרעלה, חוסרים תזונתיים.
טיפול כירורגי. ישנם מצבים המחייבים טיפולים כירורגיים המבוצעים בהרדמה כללית כגון טיפול בפצעי נשיכה, קטיעת גפיים , תיקון אורטופדי של שברים וחילוץ ביצה כלואה מתוך חלל הבטן.
טיפולים מונעים
למניעה חשיבות מכרעת לבריאות הציפור. המניעה מתחילה מתנאים נאותים בבית הכוללים, ביין היתר, הזנה, כלוב וסביבה תקינים.
טיפולים מונעים הניתנים במרפאה הווטרינרית כוללים בדיקות למחלות שונות כדי לבדוק נשאות, טיפולים נגד טפילים לפי המלצת הוטרינר, שקילה ובדיקה כללית תקופתית.
נכון לזמן הכתיבה לא קיימים חיסונים הניתנים לתוכים בארץ באופן סדיר.