מאמרים - המשך קריאה

מאמרים נוספים
קטגוריות
חיפוש לפי תגית

כיסן דואה


הכיסן הדואה האוסטרלי ("שוגר" או "גליידר" כשם חיבה, בשמו הלועזי Sugar Glider ובשמו המדעי Petaurus breviceps ) שייך לקבוצת חיות הכיס ומקורו באוסטרליה, אינדונזיה וגינאה החדשה. כיום זו חיית מחמד נפוצה בארה"ב ובאירופה. בישראל זו חיית מחמד חדשה יחסית אך מספרם של השוגרים המבוייתים הולך וגדל. אלו הן חיות כיס קטנות וחמודות להפליא אשר יכולות לשמש חיית מחמד מוצלחת מאוד אם יטופלו נכון - הם יכולים ליצור קשר חם עם בעליהם ולהיות ליווי צמוד וחמוד לכל מקום. בטבע הם חיים בקהילות גדולות המורכבות ממספר קינים כאשר בקן אחד ניתן לפעמים למצוא עד 20 פרטים!

הכיסן הדואה הינו חיה נקיה ושקטה (למעט כאשר היא מבוהלת ויוצרת קול מאוד אופייני) ובדרך כלל אין מלחמות בין פרטים בכלוב.

הכיסן הדואה - כשמו כן הוא - חיית כיס בעלת יכולת דאייה, שבה הוא משתמש כדי לעבור מעץ לעץ וכדי לצוד חרקים קטנים לארוחת הערב...

אנטומיה השוגרים הם חיות קטנות יחסית. משקלם הבוגר נע בסביבות 70 גרם. אורכם הממוצע כ-25 ס"מ, כאשר אורך הגוף ללא הזנב כ- 10 ס"מ והשאר זנב שארוך יותר מהגוף.

האף משולש קטן וורוד, הלסת העליונה שפיצית יותר מהתחתונה ובה שתי שיניים ארוכות יחסית, הלשון ארוכה וחלקה.

העיניים כהות וגדולות מאוד, ממוקמות מלפנים ובולטות - מה שמסייע להם בראיית הלילה וקליטת אור ירח.

האוזניים גדולות יחסית וחסרות פרווה. באפשרותם לסובב את אפרכסות האוזניים לכיוון רעשים כדי להתביית עליהם.

הזנב ארוך ושעיר. הם יכולים ללפף אותו, אם כי לא בחוזקה. הם לא נתלים עליו אלא משתמשים בו להבאת עלים וזרדים קטנים לקן שלהם בטבע, לשיווי משקל ולניווט עדין בזמן הדאייה.

כפות הידיים והרגליים קטנות ועדינות אך גם זריזות ומיומנות מאוד. את השימוש בהן ניתן להשוות לשימוש שעושה קופיף בידיו וברגליו, הן מבחינת טיפוס והן מבחינת אחיזת מזון. מבחינת מראה, כף הרגל הקדמית מזכירה קצת יד אדם- יש בה 4 אצבעות שפונות לפנים ואגודל אחת הפוכה ובכולן ציפורניים עדינות ושקופות המסייעות להם בטיפוס על עצים, בהיאחזות בענפים ובהחזקת חרקים קטנים שצדו. הרגליים האחוריות נראות קצת אחרת- ארבע אצבעות ובוהן אחת חסרת ציפורן, כאשר שתי האצבעות הראשונות נראות כאילו הן אצבע אחת שמתפצלת במרכזה לשתיים. לכל האצבעות יש כריות קטנות בצידן הפנימי המשמשות מעין "טביעת אצבע" - אין שני שוגרים שצורת הכריות שלהם זהה. בין מרפק הרגל הקדמית לקרסול הרגל האחורית נמתח קרום דק המשמש אותם לדאייה וכמעין מצנח בזמן הנחיתה.

בלוטות הריח בשוגרים מייצרות חלק מהריחות האופייניים. אצל הזכר הן ממוקמות על המצח בקדמת הראש, על החזה וליד פי הטבעת (בלוטות אנאליות). אצל הנקבה, בנוסף לבלוטות האנאליות קיימת בלוטת ריח בתוך הכיס בו היא נושאת את הגורים.

צבעי הפרווה מאופיינים בקו מאוזן מדויק שעובר באמצע הגוף - לאורך קרום הדאייה הנמתח בין הרגל הקדמית לאחורית, מפריד בין בטן בהירה שגווניה נעים בין לבן לקרם ולצהבהב, לבין הגב שגווניו נעים מאפור לחום אפרפר וחום צהבהב.

פס כהה שעובר לאורך הגב נמתח מקצה האף והוא בדרך כלל שחור אך יכול להיות גם בגוון חום שוקולד, באותו צבע יהיה גם קצה הזנב, בערך שלושת הס"מ האחרונים.

ההבדל העיקרי בין שוגרים בטבע לשוגרים בשבי הוא שבטבע הם יותר בגווני חום, וזאת משום שבטבע הם ניזונים מהרבה שרף עצים שמשפיע על צבע הפרווה שלהם. בשבי הם נוטים יותר לגוני אפור, ושוגר שנתפס בטבע ישנה בשבי את צבעו בהדרגה. כמו כן, בשבי ניתן כיום לראות גוונים וצבעים חדשים שנוצרו, כגון שוגרים לבנים בעלי עיניים חומות, אלבינו (לבקנים בעלי עיניים אדומות), שוגרים בגווני צהבהב ועוד. שילובים אלו אינם קיימים בטבע.

ריחות כאשר התזונה נכונה והטיפול בהם נכון יש לשוגרים לפחות שלושה סוגי ריחות אופייניים:

1) ריח מתוק שמזכיר קצת סוכריות או שדה פרחים. זה הריח הייחודי להם והוא עדין ביותר.

2) ריח אופייני ועדין המתחזק לקראת הרבייה ונחלש שוב אחריה. גם בזמן הרבייה הוא עדין יחסית, אך יתכן שתרגישו בו. לעומת זאת מחוץ לעונות הרבייה הוא אינו מורגש.

3) ריח חזק וחריף מאוד שמופק מהבלוטות האנליות כאשר השוגר מבוהל או מפוחד מאוד.

צלילים מי ששומע שוגרים בפעם הראשונה סביר שיופתע מאוד - החיה הקטנה בעלת המראה העדין והרך מפיקה צלילים רועמים ומרתיעים ויכולה להגיע לקול רם מאוד.

כמו ריחות, גם צלילים קשה מאוד להעביר במילים ואין תחליף לשמיעה של הצלילים עצמם.

ישנן ארבע קבוצות של צלילים שהשוגרים משמיעים:

1. צליל אזהרה - קשה להעביר במילים אך נשמע לי כמו מנוע דיזל מקולקל. תיאור אפשרי נוסף הוא של מחדד עפרונות חשמלי. דבר אחד בטוח- מי ששומע את הצליל הזה יזהה שזהו צליל אזהרה. הקולות לא ייפסקו עד שהשוגר יחוש שהאיום הוסר והוא בטוח שוב.

2. "נביחות" - קול מוכר וקל לתיאור, זהו קול הדומה כמעט במדויק לנביחות גורים צעירים. את הקולות האלו הם משמיעים לפנות בוקר בעיקר (ולא פעם מנדבים השכמה מוקדמת לבעליהם בסביבות 4 לפנות בוקר...). את הקול הזה הם יכולים להשמיע במשך שעתיים רצופות. לא ברורה מהות קולות אלו, אך נראה שהדלקת אור בקרבת מקום מפחיתה אותם.

3. מלחמה - קול המהווה תערובת של כמה צלילים שהם משמיעים כשהם מתרגזים אחד על השני וזה כולל הרבה ש', ס' ו-צ' בתוספת שריקות וציפצופים וקולות שנשמעים כמו התעטשויות.

4. "לילה טוב" - אם תתפסו את הרגעים בהם הם הולכים לישון יתכן שתוכלו לשמוע קולות עדינים של התרפקות שהם משמיעים בזמן שהם מחפשים את התנוחה הנוחה ביותר להירדם בה. אלו קולות נעימים ושקטים שכאילו אומרים בינם לבין עצמם - לילה טוב וחלומות פז...

תזונה חלק זה הוא החשוב ביותר- תזונה נכונה היא המפתח לשוגר בריא, עירני, חברותי ושאינו מדיף ריח רע. הבעיות הבריאותיות הנובעות מתזונה לקויה עלולות להיות חמורות. לפעמים עלול לקחת זמן רב עד שרואים סימנים קליניים הנובעים מבעיית הזנה – לעתים מאוחר מדי: למשל הצטברות משקעי שומן בעיניים עד לעיוורון בלתי הפיך עקב הזנה במזון עתיר שומן.

בטבע שוגרים ניזונים בעיקר מאבקת פרחים, שרף עצים וצוף, אך גם ממגוון רחב של פירות, ירקות, חרקים, ביצי ציפורים, גוזלים בני יום, ולדות של מכרסמים קטנים ולטאות קטנות.

בשבי יש לאפשר להם גישה למגוון פירות, ירקות ומקורות חלבון שונים מן החי, ולהגביל עד כמה שניתן סוכרים ושומנים- במיוחד מעובדים ולא טבעיים.

ההאכלה תתבצע בשעות הערב המאוחרות והלילה, את כלי ההאכלה יש להוציא מיד בבוקר ולרחוץ אותם היטב ולייבש. אין להשאיר מזון להרקיב!

ישנן מספר קבוצות של מזונות שיש לבחור מתוכם את מרכיבי התפריט של השוגרים:

  1. פירות - מכל סוג שהוא (למעט מה שמופיע בהמשך תחת הכותרות "אסור" או "מידי פעם") - תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים, בננות, נקטרינות, תפוזים, קלמנטינות, תותים, מלון, אבטיח, ענבים, אפרסמון, אננס, פאפיה, מנגו -חשוב לתת כל יום פירות מכמה סוגים שונים ולגוון מיום ליום. כמות גדולה מפרי אחד אינה מהווה תחליף למגוון – עדיף לתת קצת מכל דבר ולא הרבה מאותו פרי ובכל מקרה פירות אמורים להוות כ 10% עד 20% מהמנה היומית.

  2. ירקות - בעיקרון, ניתן לתת את כל סוגי הירקות אבל ייתכן שהם לא כל כך יתלהבו מהם. פלפל, למשל, מעולם לא ראיתי שטעמו אפילו, אך מלפפונים תמיד התקבלו בשמחה כמו גם קישואים, כרוב ניצנים, דלעת, עגבניות או עגבניות שרי. נסו כל מה שעולה על דעתכם כל עוד הירקות טריים או קפואים ואינם מקופסת שימורים. אם ברצונכם לתת ירקות מתבשילים ודאו שלא נשארו עליהם תבלינים מהבישול.

  3. שורשים - מניסיוני, הם מעדיפים בעיקר גזר ובטטה אבל גם ראש סלרי ופטרוזיליה מתקבלים די בשמחה. עדיף לנסות להגיש חי, אם כי נראה שהם מעדיפים את אלו שמגיעים מתוך מרק עוף או מתבשיל כלשהו (לרחוץ לפני שנותנים, כך התבלינים יורדים אך הטעם נשאר).

  4. ביצים - ביצת תרנגולת קשה מתאימה להזנת שוגרים, אך אם יש לכם אפשרות לתת ביצי שליו זה עדיף - ערכן התזונתי גבוה יותר והן קטנות הרבה יותר כך שהשוגר לא שבע רק מזה ונשאר מספיק רעב לפירות ולירקות. אם תיתנו ביצי שליו אפשר לתת ביצה אחת לכל שוגר.

  5. בשר - קצת עוף מבושל (הודו תמיד עדיף על עוף מבחינת ערכו התזונתי) בלי העור, לבבות (של עוף - אחד לכל פרט ושל הודו - חצי לכל פרט), טחול וכו'. איברים כמו טחול ולבבות מכילים רמות גבוהות של כולסטרול, לכן לא כדאי לתת באופן קבוע אלא מידי פעם. כמו כן יש להימנע מבשר לא מבושל או מבשר מתובל.

  6. עלים למאכל - ניתן לתת להם עלים קנויים מסוגים שונים. אישית אני מעדיפה לקט שנקרא לקט עלי בייבי. ניתן למצוא בכל סופר ונראה שהם די אוהבים את זה. יש שם עלי סלק, רוקט, קורולה, מיזונה וסוגי חסה שונים.אפשר לקנות גם עלים כאלה בנפרד ולראות מה הם אוכלים, אם כי לא הייתי ממליצה לנסות מיני תבלינים ועשבי תיבול למיניהם.

  7. דגנים - לחם מחיטה מלאה, לחם שיפון או לחם דגנים מלא, שיבולת שועל וכו'.

  8. תערובות - התערובות המופיעות בחלק זה והמתכונים להכנתן המופיעים בהמשך המאמר.

  9. חרקים - חרקים מחוות גידול של חרקים. בשום אופן אין לתפוס חרקים מהטבע! אינכם יכולים לדעת על מה ישב החרק לפני שהפך לארוחה לשוגר שלכם. כמעט בכל חנות חיות ניתן לקנות תולעי קמח להאכלה וישנם גם בתי גידול לחגבים, חרגולים ועוד.

  10. שונות - תירס (אצלי הולך נהדר והם מאוד אוהבים), אורז מבושל, תערובת הנבטה, מחיות אוכל לתינוקות בטעם פירות מעורבים, לפתן פירות, גזר או בטטה. טוב גם לתת להם שומשום או חלבה מידי פעם - זה מאוד בריא אך מכיל הרבה שומן. לפעמים אפשר לתת להם ללקק קצת דבש מהאצבע או אפילו עדיף לתת מולסה מתוקה. אפשר להכין קצת תערובת של תוכים מסוג לורי.

במה אסור להאכיל שוגרים:

  • ממתקים

  • בשר חצי עשוי לא מבושל

  • חטיפים מלוחים

  • גרעינים (עשירים בשומן ובזרחן)

  • בצל

  • חרקים שנתפסו בטבע

  • צמחי בית (גם אלו שנחשבים לא רעילים)

  • מוצרי חלב אינם מומלצים

תנאי מגורים - כלוב ואביזרים מיקום בבית - קודם כל חשוב שהמיקום יהיה נוח לכם, מקום שלא יהווה מטרד או אי נוחות כי זה עלול בסופו של דבר להימאס ולהביא לויתור עליהם. קחו בחשבון שמסביב לכלוב תמצאו שאריות אוכל או נסורת ולפעמים צואה, אז בחרו מקום שיש גישה נוחה אליו עם מטאטא.

יש לוודא שהמזגן לא יגיע אליהם באופן ישיר ושלא תהיה שמש ישירה על כל הכלוב - פינה או חלק ממנו זה בסדר, כל עוד יש להם מקום מוצל לברוח אליו. בכל מקרה החלק שנמצא בשמש לא יכלול את הבית שהם ישנים בו או את כלי המים והאוכל.

יש לוודא שאין לחיות מחמד אחרות בבית (כלב, חתול וכדומה), גישה לכלוב ושאין לשוגרים יכולת לראות חיית מחמד אחרת ההולכת בסביבת הכלוב. נוכחות של "חיות טרף" בסביבת הכלוב עלולה לגרום סטרס מתמשך ומיותר.

אין להחזיק אותם בחצר אלא אם יש לכם אפשרות להכניס אותם הביתה כשמזג האויר מאלץ אתכם, כמו למשל בזמן שרב כבד או קור בחורף.

נקודה חשובה: אם יש לכם אפשרות - עדיף שהכלוב יהיה מונח בגובה החזה ולא על הריצפה - על מעמד מתאים לכלובים, שידה פנויה או מדף שתתקינו עבורם.

הכלוב עצמו- כמה שיותר גדול יותר טוב. בהנחה שאין באפשרותכם לתת להם חדר לקפץ בו, גודל כלוב מינימלי מומלץ לשני שוגרים בוגרים - גובה: 150 ס"מ, אורך: 90 ס"מ, עומק: 75 ס"מ. הכלוב שתעדיפו לבחור יהיה גבוה ככל שניתן: זו חיה שאוהבת לקפוץ ולטפס ואת רוב זמנם יבלו באיזורים הגבוהים יותר של הכלוב.

השתדלו שהסורגים יהיו מאוזנים - זה יקל עליהם בטיפוס ובההיאחזות ועליכם בתליית כלי אוכל ואביזרים בגבהים שונים. את מקלות הפלסטיק שבאים עם הכלוב עדיף להחליף בעצים, זאת משום שאין להם אחיזה בפלסטיק והם מחליקים ממנו, כך שגם אם ישתמשו במוטות אלו מחוסר ברירה הם לא ירגישו בטוחים ותמיד יחששו.

בשום אופן אל תעטפו את מקלות הפלסטיק בנייר זכוכית בניסיון לחספס אותם ולאפשר להם כביכול אחיזה נוחה יותר - באותה מידה שאין זה בריא לרגלי תוכים וציפורים, אין זה בריא לכפות רגליהם העדינות של השוגרים ואפילו גובל בהתעללות!

המצע - לא מומלץ להשתמש בעיתונים מאחר שהם עלולים ללעוס והדיו שהם יאכלו איננו תוספת מומלצת לתזונה היומית שלהם - וזה בלשון המעטה. חול לבע"ח (חתולים, תוכים או צ'ינצ'ילות) וחול מתגבש גם הוא אינו מומלץ מאחר והוא נישא באויר ועלול לחדור לדרכי הנשימה שלהם או למצוא את עצמו במערכת העיכול שלהם ולסתום אותה. המצע המקובל ביותר - נסורת - אינו מוצלח במקרה זה מאחר שנסורת מסחרית פולטת פנול שגורם להם לגירויים בעור.

אז מה כן, אתם שואלים? מגבות או בדים שניתנים לכיבוס - אם תדאגו שלא יהיו קצוות פרומים וחוטים משוחררים שהשוגרים עלולים להסתבך בהם או לבלוע ולהיחנק מהם.

ניתן להשתמש במגבות נייר או נייר סופג. נסורת לא מסחרית ושאינה מעובדת יכולה גם היא לשמש אתכם אם כי לא תמיד ניתן לדעת אם הנסורת באמת נקייה כפי שהובטח לכם. לכל אחד מאלה ניתן להוסיף עלים טבעיים - כמובן שלא רוססו בשום כימיקלים, ועלים יבשים שיתכן שירצו להעלות לביתם הקט.

לא משנה באיזה מצע תבחרו, מומלץ שבתחתית הכלוב תהייה רשת שמפרידה ביניהם לבין המגש עם המצע, זה מונע מהם מגע ישיר עם הצרכים שלהם (או לפחות חלק מהם) ומקטין את הסיכוי למחלות.

בטיחות הכלוב - חשוב לוודא שאין בכלוב קצוות מתכת חשופים שעלולים לפצוע את השוגר בזמן שהוא מקפץ לו בכלוב, שהכלוב לא ניתן לפתיחה על ידם מבפנים - גם בטעות - ואם יש בבית ילדים קטנים דאגו שלכלוב תהייה אפשרות נעילה נגד הילדים.

"בית", או מתקן שינה - שימו מקום שיהיה גדול מספיק עבורם להיכנס יחד אבל גם קטן מספיק כדי לשמור על תחושת ביטחון.

אפשר לשים יותר ממתקן שינה אחד בכל כלוב ולתת להם לבחור את זה שמוצא חן בעיניהם יותר. תוכלו להשתמש בכלי פלסטיק או עץ לבחירתכם כאשר לכל חומר היתרונות שלו -

פלסטיק הוא חומר אטום שאינו נושם ואינו סופג ולכן הריחות מצטברים בפנים ויותר חמור - לחות עלולה להצטבר בפנים ולגרום לפטריות ולמחלות, כך שאם אתם בוחרים בכלי פלסטיק יש לרפד אותו בצמר גפן או במגבות קטנות שתכבסו מדי פעם. היתרון של פלסטיק הוא שקל לרחוץ אותו ולנקות לעיתים קרובות ואין צורך להחליף להם בית.

עץ לעומת זאת הוא חומר סופג שגם נושם, הסיכוי לפטריות נמוך יותר ומבחינת השוגרים הם ירגישו יותר "בבית" מאשר בכלי פלסטיק - אם תשימו את שני הכלים סביר שיבחרו בעץ. היתרון של העץ הוא גם חסרונו - מאחר והוא סופג הוא יספוג גם את השתן שבו הם מסמנים את הטריטוריה, עם הזמן הריח יצטבר ומאחר שהרבה יותר קשה לנקות אם בכלל אפשר שתצטרכו מדי כמה זמן להחליף להם בית.

גם בתוך הבית ניתן להניח מצע נעים שיוכלו לישון או להתכרבל בו, זו יכולה להיות מגבת קטנה שתכבסו ותחליפו מידי פעם (זכרו להימנע מקצוות פרומים), צמר גפן (לבוגרים בלבד), או כל דבר אחר כראות עיניכם - העיקר שיהיה סופג, ניתן להחלפה או לניקוי ורך.

כלי אוכל - כלי פלסטיק שניתנים לתלייה, אני מצאתי שנוח מאוד להשתמש במתקני שתיה לציפורים בגדלים שונים - פשוט מפרקים את המתקן ומשתמשים רק בחלק התחתון שלו, אפשר לשים בו כל דבר - פשוט תולים אותו הפוך כך שה"קערה" נמצאת בתוך הכלוב והפיה בולטת מתוך הכלוב החוצה. השתדלו להימנע מכלים על ריצפת הכלוב גם מאחר והסבירות שיגיעו אליהם נמוכה יותר וגם מאחר שהם עלולים לעשות את צרכיהם מלמעלה ישר על האוכל.

את הכלים יש לתלות במקום גבוה ככל שניתן בכלוב אך גם לשים לב שיש די מרחב בין הכלי לתקרת הכלוב, שיוכלו לשבת בנוח ולאכול.

כלי מים - רוב השוגרים מצליחים יפה לשתות מבקבוק גולה והיתרון שלו הוא ששום דבר לא נופל פנימה ומלכלך את המים. החיסרון הוא שלפעמים כתוצאה מאבנית או מיובש הגולה עלולה להיתקע והשוגר לא יוכל לשתות, מה שעלול להביא מהר מאוד להתייבשות.

אפשרות נוספת היא מתקן שתיה לציפורים - אין כל סכנה שמשהו יעצור את זרימת המים. החיסרון הוא שלכלוך עלול ליפול לתוך הפיה או אפילו הצרכים שלהם.

בדיקה יומיומית של הבקבוק ותקינותו תמנע בעיות אלו.

אם קיבלתם שוגר עם מתקן שתיה של ציפורים אל תחליפו לו בבת אחת לכלי עם גולה - אלא רק לאחר שראיתם בוודאות ששתה מהגולה - אך גם אז חכו שתראו זאת מס' פעמים.

שימו לב שמתקן המים לא יהיה בשמש כי המים עלולים להתאדות, החליפו מים יום יום וכמה שיותר פעמים ביום יותר טוב, והכי חשוב - שמרו על מתקן המים נקי מירוקת ולכלוך.

עצים - עצים טבעיים הם תוספת מבורכת לכלוב, בתנאי שאינם מסוג רעיל ושלא רוססו בחומרים רעילים, העצים המומלצים הנפוצים בארץ הם עצי פרי הדר, אקליפטוס, עץ אלון, אורן או עץ תות - הימנעו מעץ דובדבן ומכל עץ אחר שאינכם מכירים! יש להניח אותם כך שיהיה להם מספיק מרחב לקפוץ מאחד לאחד ושלא יחסמו את כל מרחב התנועה.

את העצים ניתן לשים במקום מוטות הפלסטיק שבאו עם הכלוב או בנוסף אליהם ואז תראו מהר מאוד שהם מעדיפים את הענפים הטבעיים.

ניתן גם לקנות עץ שמיועד לאקווריום ולאחר השרייתו במים לניקוי לתלות אותו מגג הכלוב כדי שישבו שם. יתרון נוסף הוא שעץ כזה עמיד למים ולכן כשמתלכלך אפשר פשוט לזרוק אותו לדלי מים ל 24 שעות- רק לא לשכוח לייבש אותו היטב לפני החזרתו לכלוב.

משחקים - עבור השוגרים שום צעצוע שתשימו להם בכלוב אינו תחליף לתשומת לב מכם ומשוגרים אחרים. הם יכולים להתחבא מאחורי כרית או רהיט ולחכות שתבואו לחפש אותם, או לנסות "תופסת". במקרים אחרים יכול השוגר שלכם להישכב על הגב ולבקש שתשחקו איתו.

אם תרצו לשים משחקים מוכנים בכלוב של השוגרים עשו זאת בתנאי שהכלוב גדול מספיק לשם כך והמשחקים אינם גוזלים שטח קפיצות ופעילות גופנית שחשובה יותר. תוכלו להשתמש בצעצועים מוכנים של תוכים גדולים עליהם יוכלו לטפס ולהתרוצץ, אם כי מומלץ להוריד פעמונים או אביזרים רועשים אחרים משום שזמני הפעילות שלהם הם בעיקר בלילה וב 4 לפנות בוקר הם יתחילו לצלצל בפעמונים ולהרעיש... אם בכל זאת בחרתם בצעצוע המכיל פעמון - יש לוודא שענבלי הפעמון מחוברים היטב ולא משתחררים בקלות מהפעמון.

רעיון נחמד נוסף הוא מראות קטנות - אם כי לא כל שוגר ימצא בהן עניין...

נדנדה קטנה מעץ תלויה בנקודה הגבוהה בכלוב יכולה לשעשע אותם, למרות שחלק יפחדו מחוסר היציבות הזו. גם סולמות הם רעיון טוב - שימו אותם במקום גבוה או אפילו עדיף סולם ארוך מרצפת הכלוב עד למעלה. לאחר זמן מה תוכלו לראות לבד מה חביב עליהם ובמה הם אינם משתמשים.

גלגל ריצה - השוגרים זקוקים לפעילות גופנית רבה, ניתן לשחרר אותם לקפוץ בחדרי הבית אבל תמיד כדאי כתוספת להוסיף גלגל למרות שלא כל שוגר בהכרח ישתמש בו. בארץ עד כמה שידוע לי כיום, לא ניתן למצוא גלגל מתאים לשוגרים, אך תוכלו לבקש ממישהו שנמצא בחו"ל או נוסע לחו"ל להביא לכם גלגל לשוגרים.

בריאות

שוגרים הם בד"כ חיות חזקות ובריאות מאוד. המקרים המופיעים כאן הם כולם אפשריים, אם כי הסבירות שתתקלו בהם היא נמוכה ביותר - רק מס' אחוזים קטן.

דווקא בגלל שאלה חיות בריאות בד"כ, במידה ואתם חושדים במחלה חשוב יותר לגשת בדחיפות לוטרינר מאשר עם חיות פשוטות יותר וקלות לטיפול, פשוט כי סביר שבכוחות עצמכם לא תצליחו לאבחן את המחלה ותופעות הלוואי שהיא גרמה להן.

7.1 בעיות בריאותיות נפוצות בשוגרים להלן רשימה של בעיות רפואיות נפוצות בשוגרים:

1. מצבים נפשיים - בדידות

נושא הבדידות אינו נושא לזלזל בו או להקל בו ראש- גליידרים הם חיות חברתיות ויש להם צורך פיזי אמיתי להיות בחברת שוגרים אחרים. יתכן שישנם בעלי שוגרים שיטענו שיש להם מספיק זמן לבלות עם השוגר שלהם על מנת שלא יזדקק לחברת בני מינו ועדיין לא יהיה בודד- אך זוהי הנחה מוטעית.

כבר יצא לי לשמוע את התירוץ : "אם אני אגדל שניים הם לא יתייחסו אליי ויהיו רק אחד עם השני". לא רק שהמשפט הזה רווי באנוכיות וחוסר התחשבות בשוגר, הוא פשוט לא נכון! מעבר לכך שהחזקת שני שוגרים מוחתמים לא תפגע בקשר בינם לבין המגדל היא אפילו תסייע לו בכך שתפחית את הלחץ שהם עלולים להימצא בו אם יהיו לבד ותקל את ההתקרבות אליהם. אם השוגרים אינם מוחתמים אז זה ממילא לא משנה.

מבחינת עלויות- אין כמעט הבדל בין החזקת אחד או שניים, אך חברת שוגרים חיונית להם כמו שחברת בני אדם חיונית לכם.

2. מצבים נפשיים - סטרס (מתח, לחץ וחרדה)

סטרס יכול להיגרם מסיבות רבות ומגוונות כגון רעשים, ריחות, שינויי תזונה, מזג אויר ועוד. כל שינוי פתאומי באורח החיים שלהם עלול לגרום למצוקה נפשית.

לא תמיד יש אפשרות לשלוט בזה אך תוכלו לנסות ולהקל עליהם בהרחקתם ממה שהלחיץ אותם. סימנים לסטרס - הם הופכים יותר אגרסיביים, מתגרדים הרבה, לועסים את כפות הרגליים של עצמם ואף עלולים לאכול גורים צעירים אם יש.

במצבים חריפים יותר של סטרס השוגר עלול להיות אדיש ואפתי - שזה שינוי מאוד מהותי וקיצוני בהתנהגותה הטבעית.

דבר נוסף שעלול להופיע הוא אי אכילה או לחילופין שילשול.

במידה ווטרינר אכן איבחן סטרס ישנן כמה דרכים לטפל בכך, להבדיל ממצבים אחרים בהם מומלץ להפריד את השוגר החולה מהשאר על מנת למנוע הידבקות, סטרס אינו סוג של מחלה מדבקת והפרדה של השוגר מסביבתו הטבעית רק תחמיר את המצב.

לפעמים הפיתרון היחיד הוא רק זמן ותשומת לב. הרעיפו תשומת לב על השוגר, והשתדלו לשמור על שאר ההיבטים באורח החיים שלו כפי שהיו עד עכשיו- אל תחליפו תזונה באותה תקופה, אל תשנו את שעת ההאכלה, אם השוגר רגיל לפעילות של דיירי הבית סביבו אל תנסו "להתחשב" בו וליצור אווירה שקטה יותר עבורו, ייתכן ואפילו סביר שבכך שתשנו את הרעשים והפעילות סביבו רק תחמירו את המצב.

הטיפול הטוב ביותר לסטרס הוא טיפול מונע- הימנעו משינויים פתאומיים דרסטיים כמו שינוי בתזונה (הדרך הנכונה מופיעה בחלק על התזונה).

3. שיתוק בגפיים האחוריות ( Hindleg Paralysis)

הגורם העיקרי הוא מחסור בסידן וסלניום ופגיעות בעמוד השדרה וחוט השידרה. גם אם העצמות לא תישברנה, מחסור בסידן עלול לגרום לשיתוק בגפיים האחוריות, לחוסר שליטה בצרכים ואף למוות. מחסור בסידן מסוכן ביותר לשוגרים בכלל אך לנקבות בהריון בפרט ומסכן גם את העוברים. לכן, במידה ואכן אובחן שיתוק כזה יש לפנות מיידית לוטרינר.

4. היפו-גליקמיה (נפילת רמת סוכר בדם)

שוגר שנשאר ללא מזון עלול להיכנס למצב של היפו-גליקמיה (חוסר סוכר בדם). אי אפשר לקבוע בוודאות כמה זמן יכול השוגר להישאר ללא מזון מבלי שזה יפגע בו, אבל 24 שעות זה כבר יותר מידי ולפעמים גם פחות אז אל תקחו סיכון.

אם לשוגר לא הייתה גישה למזון כמה שעות רצופות מכל סיבה שהיא - חפשו סימנים כגון תנועה איטית, חוסר חיות ובמצב חמור יותר גם איבוד שיווי משקל ואדישות. יש לפנות לוטרינר ובאופן מיידי - האכלה- רצוי במשהו מתוק או בעל סוכר גבוה כגון ענבים, דבש או מולסה.

הטיפול הכי טוב לכך הוא כמובן מניעת המצב: אם ידוע לכם מראש שתתעכבו בעבודה או שלא תהיו בבית בשעת ההאכלה- וודאו שמישהו יאכיל אותם עבורכם או השאירו מעט מזון מראש בכמות שתחזיק אותם עד שתגיעו להאכיל.

5. עיוורון / קטרקט

נזקים בעיניים עלולים להיגרם כתוצאה מהצטברות של משקעי שומן בעיניים, דבר שאופייני לחיות כיס.

בד"כ הגורם הוא תזונה עתירת שומן או אכילת יתר. במידה והתזונה איננה הגורם יש לבצע בדיקות מקיפות יותר לאיתור הבעיה אם כי בעיות ראיה "טבעיות" אינן נפוצות כלל בקרב השוגרים.

6. הצטננות

סימנים להצטננות יכולים להיות התעטשות, נזלת מיימית או מוגלתית, הפרשות עיניים, תנועה חסרת מרץ ואיטיות. הצטננות כזו מחייבת בדיקה וטרינרית.

הוספת ויטמין C יכולה לעזור במניעה כמו גם שמירה על טמפרטורת חדר של כ- 24 מעלות.

7. עצירות

עצירות עלולה להגיע למצב די חמור ולפגוע קשות בשוגרים.

נראה שאחד הגורמים העיקריים לעצירות הוא האכלת השוגרים בכמות קטנה מידי של סיבים תזונתיים (פירות וירקות) בשילוב עם כמות גדולה מידי בתדירות גבוהה מדי במזון יבש לכלבים או חתולים. שוגר סובל מעצירות נוטה לשתות פחות- מה שרק מקשה על גופם להתמודד עם העצירות ומחמיר את המצב.

8. שלשול

בין גורמי שלשול יכולים להיות תזונה לקויה, טפילי מעיים, גורמים מדבקים שונים ומצבי סטרס. יש לנסות לאבחן מה הגורם ולטפל בהתאם כיוון ששלשול גורם לאובדן נוזלים, מלחים וויטמינים – עד כדי מצב מסכן חיים.

9. התייבשות

שוגרים מתייבשים מאוד מהר. חשוב שתהייה להם גישה חופשית למים טריים ונקיים כל יום כל היום. שוגר שהתייבש יראה סימני חולשה ואדישות. דרך נוספת היא לבדוק אובדן משקל. אם מצאתם כי חסרים לשוגרים מים – תנו להם מיידית מים לשתיה.

10. מכת חום

שוגר שנפגע ממכת חום יראה סימנים הדומים לאלו שלנו- עייפות, טשטוש, אפטיה וכו'. הוא לא יוכל לומר לכם שכואב לו הראש או שיש לו סחרחורת, אך יתכן שהוא יסבול מהם. יש לדאוג להעביר אותו מיד למקום מוצל וקריר, לקרר אותו (אפילו בעזרת קוביית קרח עטופה בשכבת בידוד כגון מגבת דקה כדי להימנע מכוויות קור). אם הוא שותה כדאי להשקות אותו. יש להעבירו לטיפול וטרינרי אם המצב אינו נשלט.

המניעה היא ע"י כך שלשוגרים יהיה מקום קריר ומוצל להתחבא בתוכו ושפע של מים, הטמפ' המומלצת לשוגרים נעה בין 18 ל 31 מעלות ואם יש לכם מזגן או אפשרות אחרת לשלוט בטמפ' בחדר זה יכול להיות רעיון טוב, כאשר מומלץ ביותר לשמור את הטמפ' באיזור 24 מעלות.

11. טפילים חיצוניים (פרעושים, קרציות, קרדיות)

שוגרים מתגרדים בעיקר לצורך ניקיון או מתוך עצבנות או לחץ. בד"כ הם אינם סובלים מטפילים חיצוניים. במידה והשוגר שלכם נדבק בדרך זו או אחרת בטפילים בשום אופן אל תחליטו על דעת עצמכם על ריסוס או הדברה כל שהיא! איסור חמור במיוחד חל על תכשירים לבליעה שניתנים לכלבים או חתולים! אין תכשירים חיצוניים נגד טפילים המיועדים לטיפול בשוגרים אם כי יש תכשירים לכלבים וחתולים הנחשבים לבטוחים בשימוש בשוגרים במצבים מסויימים של הדבקה מוכחת.

12. נשימת אדים רעילים

הריאות ומערכת הנשימה שלהם הרבה יותר עדינה ופגיעה משלנו, אדים וחומרים שאנו נושמים יום יום ואינם משפיעים עלינו עלולים לגרום ליצורים הקטנים האלו נזקים וסבל רב. ספריי לשיער, בושם, עשן סיגריות, קוטלי חרקים, אדי צבע וטרפנטין, אדי דלק, אדי לק או אציטון, מטהר אויר, חומרי ניקוי וכו'... אין שום מניעה לטייל איתו ברחוב להנאתכם, אך חשיפה ממושכת, קבועה,לעיתים קרובות, או חשיפה חד פעמית לחומר חזק מאוד או רעיל, עלולה לגרום לבעיות במערכת הנשימה, לבעיות התנהגות ואף לנזק מוחי.

הפעילו שיקול דעת בנושא זה - אין הצדקה לשנות את שגרת חייכם סביב הנושא, אך טוב תעשו אם לדוגמא לקראת יציאה מהבית תתיזו בושם מחוץ לחדר בו הם נמצאים, הטירחה אינה גדולה מידי וזה יכול להיות הבדל משמעותי עבורם. וודאו שאם מעשנים בביתכם דלת החדר בו הם נמצאים תהייה סגורה ואם יש צורך לרסס בקוטל חרקים הוציאו אותם מהחדר. הדברים הקטנים האלו הם שישמרו על השוגר שלכם בריא.

13. מחלת הלסת (Lumpy Jaw)

מחלה שפוגעת בלסתות ובמיוחד בלסת התחתונה. סימנים לכך יכולים להיות דלקות או פגיעה ברקמות רכות סביב השיניים הטוחנות מלווה בזיהום או שכבה חיידקית באיזור, ריח רע מאיזור הפה והפרשות ירקרקות ו/או צהובות. מחלה כזו תקשה על השוגר לאכול ואולי אף תמנע זאת ממנו לחלוטין, כמו כן בליעת רוק נגוע תגרום לחדירת הזיהום לתוך הגוף ועלולה להביא להתפשטות לריאות ולכבד. השוגר עלול למות מרעב, הרעלת דם או הלם שייגרמו כתוצאה מזיהום כזה. זיהום זה מאובחן ומטופל תחת הרדמה מלאה. כדי לשמור על שינייהם ולסתותיהם בריאות ככל האפשר, יש לספק להם באופן קבוע ענפים רכים לכירסום, מאכלים קשים כגון גזר וכו'.

7.2 השוגר ובריאותכם

נכון להיום לא ידוע על בעיה מיוחדת לגדל שוגרים בבית שבו גרים חולי אסטמה. נראה שהפרווה שלהם אינה מעוררת גירויים מיוחדים בדרכי הנשימה ואינה יוצרת בעיות מיוחדות. יתכן שחולי אסטמה קשים או רגישים כן יראו סימני רגישות, על כל אחד להכיר את מגבלותיו ואת רגישויותיו האישיות ולקחת אותם בחשבון. באופן כללי מאוד ניתן לומר ששוגרים וחולי אסטמה יכולים לחיות באותו הבית בשלום.

אלרגיה לשוגרים איננה דבר נפוץ, אך דווחו מקרים בודדים בארה"ב על אנשים שכנראה סבלו מכך. לכן, נראה שראוי לציין את האפשרות הזו.

במקרים אלו דיווחו האנשים על אדמומיות בעור המלווה בתחושת גירוד ועיקצוצים זמן קצר לאחר שבאו במגע עם השוגר. האדמומיות והגירוד הוגבלו רק לאיזורים שבאו במגע ישיר עם כפות הידים והרגליים של השוגר, לא התפשטו מעבר לכך ולא הדביקו אנשים אחרים שבאו במגע עם מי שהראה רגישות כזו. כרגע אין טיפול מניעתי מומלץ שידוע לי עליו פרט להימנעות ממגע עם שוגרים, אך במידה והסימפטומים מופיעים ניתן להקל עליהם בעזרת משחה בהתייעצות עם רופא עור או רופא המשפחה שלכם.

חשוב לציין - בדיוק כפי שלא מומלץ לשחק ב"וטרינר" ולקבוע על דעת עצמכם מהו הטיפול הנכון לשוגר, מאוד לא מומלץ גם לשחק ב"רופא" וליטול על דעת עצמכם כדורים נגד אלרגיה או למרוח משחות על גירויים. תארו לכם שהגירוי שהופיע על עורכם לאחר מגע עם השוגר אינו נובע ממנו והופעתו באותו זמן היא צירוף מקרים בלבד... גשו לרופא עור או לרופא המשפחה שלכם לטיפול.

גורים הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות עבור גורים חדשים הוא לתת להוריהם לגדל אותם באופן טבעי. גם אם תחתימו אותם רק לאחר שיגיחו בכוחות עצמם מהכיס זה לא יפגע ברמת ההחתמה שלהם- אין סיבה לחשוש שהם לא יקשרו אליכם או יהיו פראיים.

כשגור נולד הוא עולה לכיס האם ושוהה שם בין חודשיים לשלושה. בשום אופן אין להוציא אותו בכוח מהכיס, הוא מחובר שם לפיטמת ההנקה ולא יידע להתחבר אליה שוב ובניתוקו ממנה גזרתם עליו מוות! מה גם שאתם עלולים לפגוע בו ובאם המניקה. יש לחכות עד שיצאו עצמאית מהכיס.

לאחר שהגיחו לחלוטין ובכוחות עצמם, ניתן להרחיק את הגורים מידי פעם מהוריהם ולהחזיקם בידיים מס' דקות - בתנאי שהגליידרים הבוגרים מוחתמים ואין חשש שיילחצו ממהלך כזה או שידחו את הגור שיחזור עם ריח אדם שדבק בו.

למרות ההתלהבות הרבה מהגור החדש - ובמיוחד אם זה הגור הראשון וההתלהבות גדולה מאוד - אל תעשו זאת בבת אחת ואל תרחיקו אותו עדיין לפרקי זמן ארוכים מידי מהוריו, זכרו שהוא עדיין צעיר מאוד. בשבועיים הראשונים לאחר שהגיח ניתן להפרידו מהוריו למשך 3-2 דקות כל פעם בערך 3 עד 4 פעמים ביום.

בשבוע השלישי תוכלו להעלות את משך הזמן בהדרגה לרבע שעה עד חצי שעה.

בשבוע הרביעי והחמישי תוכלו לעבור לשעה ובהדרגה להגיע לשעתיים.

בשבוע השישי ניתן כבר להפרידם לחלוטין מהוריהם ולהעביר אותם לכלוב משלהם, אך יש לשים לב שהם אוכלים ושותים בכוחות עצמם.

בערך 10 ימים אחריי שהגיחו מהכיס הגורים פותחים עיניים, חודש לאחר מכן הם מוכנים לגמילה מיניקה.

ישנן השערות שאומרות כי בשלב זה עלולה האם לפתח עוינות מסויימת כלפי הגורים, למרות שאין עדויות חותכות למקרים כאלו - חשוב לשים לב ובמידת הצורך לנקוט צעדים על מנת למנוע מהאם לפגוע בגורים במידה ואכן תגלה עוינות.

8.1 האכלת גורים שגדלו בכיס והגיחו גורים יונקים עד בין 3 ל 5 שבועות לאחר הגחתם מהכיס, החל מהשבוע השישי הם יכולים כבר לאכול כל מה שהוריהם אוכלים. האכלת גורים יונקים תעשה באמצעות טפטפת קטנה מפלטסיק רך (ניתן להשיג בכל בית מרקחת), ישנם גורים שאולי יעדיפו ללקק ישירות מכף היד וכאן חשוב במיוחד לשמור על הגיינה כשבאים איתם במגע.

האכלת גור זה לא פשוט, לא בטוח שהגור יקבל אתכם כל כך בקלות כהוריו המאמצים וייתכן שתצטרכו לנסות מס' פעמים.

הרימו את הגור בעדינות ותנו לו למצוא תנוחה שתהייה לו נוחה, לאחר מכן נסו להביא אותו בעדינות למצב שתוכלו להגיע עם קצה הטפטפת לשפתיו.

יש להם נטיה לקבור את ראשם ולהתחפר או להתכרבל בתוך עצמם כך שיכול להיות שתצטרכו לנסות שוב ושוב. היו סבלניים- בסופו של דבר תמצאו תנוחה שגם אתם וגם הגור תהיו מרוצים ממנה ועם הזמן תפתחו מיומנות בהאכלה, במקביל גם הגור יתרגל להאכלה על ידכם וזה יהיה פשוט יותר.

אם לא הצלחתם לא נורא, החזירו את הגור ונסו שוב לאחר מס' שעות. אם הגור מסרב לאחר 4-3 נסיונות החזירו אותו להוריו ונסו שוב לאחר יומיים או שלושה.

8.2 יתומים במידה וחלילה תאלצו לאמץ גור שטרם נגמל- אם האם מתה או דחתה אותו (נדיר מאוד אבל קורה) יש לקחת בחשבון שהצלת גור כה צעיר זו עבודה קשה והתעסקות של 24 שעות וגם אז לא תמיד הוא ישרוד- היו מוכנים לכך.

בחצי הראשון של תקופת חייהם בכיס הם כלל אינם מסוגלים להפיק חום גוף בכוחות עצמם ותלויים לחלוטין בחום הגוף של הוריהם או של מקור חיצוני שאתם תספקו להם (אפילו הצמידו לגופכם) לכן תוכלו להגדיל את סיכוייו לשרוד ע"י כך שתדאגו למקור חום כלשהו כפעולה מיידית אבל הביאו אותו בהקדם לוטרינר, או למגדל עם נסיון ואמצעים לגידול גורים. שמרו על ידיים נקיות לפני כל התעסקות עם הגור למנוע כל אפשרות להדבקתו בחיידקים כלשהם שגופו עוד צעיר וחלש מכדי להתמודד איתם.

8.3 מתכון לתערובות גורים יש לערבב כמויות שוות מהחומרים הבאים:

  • חלב גורים (לא גורי חתולים - ניתן להשתמש בחלב עגלים או תינוקות)

  • גרבר עוף עם תפוחים

  • יוגורט וניל (בשלב זה לא דל שומן, בגיל הזה הם עוד זקוקים לשומן)

  • גרבר דגנים או אורז בננה מומס במיץ תפוחים מדולל במים

  • תערובת Mix s'Leadbeater ללא קליפות ביצים

צרו עמנו קשר

דוא"ל
שעות פעילות המרפאה

ימים א' - ה' 09:00-19:30

ימי ו' וערבי חג: 09:00-14:00

יש לתאם תור מראש

כתובתנו

רח' בנימין 37, רחובות

מיקוד 7624116

טלפון

08-9358535

פקס

08-9358536

טלפון למקרי חירום בלבד

052-3218614

© 2018 מרפאת כל חי רחובות | כל הזכויות שמורות