מחלת הכלמידיה (דררת) בתוכים

אפרור אפריקאי (ג'אקו)

מחלת הכלמידיה הינה אחת המחלות החשובות ברפואה של ציפורים בכלל ותוכים בפרט בגלל תפוצתה הרבה ובגלל היכולת להדביק בני אדם.

גורם המחלה

מחלת הכלמידיה הינה מחלה חיידקית הנגרמת ע"י הגורם החיידקי כלמידופילה Chlamydophila psittaci. בעבר היה שם הסוג Chlamydia אך בשנים האחרונות סווג מחדש. החיידק עדיין מוכר יותר בשמו הקודם. שמות נוספים למחלה: מחלת התוכים, דררת, אורניטוזיס, פסיטקוזיס.

סימני המחלה

במקרים רבים ישנה הדבקה של תוכי בחיידק ללא כל סימנים קליניים – מצב של נשאות. כלומר התוכי ייראה בריא לחלוטין אך החיידק יקנן ברקמות גופו. במצבים כאלה התוכי עלול להוות מקור הדבקה לתוכים אחרים ולבני אדם ובמצבי סטרס שונים עלול החיידק להתפרץ ולגרום למחלה קלינית בתוכי.

סימני המחלה בתוכים חולים הם מגוונים: חולשה, ירידה באכילה, סימור נוצות, דלקת עיניים, נזלת, שלשול, שינויים בצבע ההפרשות, רעידות, עוויתות ולעתים אף מוות.

צורת הדבקה

מקור החיידק הוא מתוכים חולים או ציפורים נשאיות (תוכים, יונים, צפורי בר): הפרשות לשלשת שהתייבשו, אבק נוצות, כלוב משומש. ההדבקה נעשית בדרך כלל דרך האויר – דרך מערכת הנשימה. המחלה עלולה לעבור דרך הביצים מהאם לגוזלים.

המחלה בבני אדם

הידבקות אנשים בכלמידיה מציפורים אינה נפוצה למרות שהחיידק נפוץ מאוד. המחלה באנשים כוללת מחלה דמויית שפעת עם חולשה וחום גבוה שעלול להתפתח לדלקת ריאות. במצבים קיצוניים ונדירים ביותר עלולה להיות מחלה קשה יותר. האנשים הרגישים יותר לחלות בכלמידיה הינם אנשים עם בעיות חיסוניות כגון תינוקות, זקנים, מושתלים, חולי סרטן, חולי איידס וחולים המטופלים בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון. במצבים כאלה מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה בקשר להמשך אחזקת התוכי.

יש להפריד בין מחלה זו לבין מחלת המין כלמידיה באנשים (שנגרם עי החיידק Chlamidia trachomatis) ודלקת הריאות הנפוצה באנשים (הנגרמת עי Chlamidia pneumonia) שאלו מחלות שונות לחלוטין.

איבחון הכלמידיה

האבחנה החד משמעית נעשית בבדיקות מעבדה ייעודיות לחיידק – בדיקות צואה ו / או בדיקות דם. כיום הבדיקה שנחשבת לטובה ביותר לבדיקת כלמידיה הינה בדיקת PCR למציאת חומר גנטי של החיידק בדגימה.

לעתים קרובות נעזרים בבדיקות נוספות לאבחון כגון סימנים קליניים, שינויים בספירת הדם ושינויים בצלומי רנטגן. בעזרת בדיקות מעבדה ניתן לאתר תוכים נשאים ללא סימני מחלה, בעלי פוטנציאל הדבקה ופיתוח מחלה קלינית.

הטיפול הוטרינרי בכלמידיה

הטיפול הוטרינרי בתוכי נשא כלמידיה או תוכי החולה במחלה כולל טיפול אנטיביוטי המכוון כנגד חיידק הכלמידיה. הטיפול האנטיביוטי הינו לפרק זמן ממושך. ישנן מספר צורות לתת את התרופה לתוכי: הוספה במזון, המסה במי השתיה, מתן ישירות למקור כנוזל ומתן זריקות. ישנם מספר גורמים המשפיעים על סוג האנטיביוטיקה וצורת המתן כאשר ההחלטה מתקבלת ע"י הוטרינר המטפל. תוכים חולים בכלמידיה זקוקים לעתים קרובות לטיפול רפואי נוסף כתמיכה בגופם בזמן המחלה. טיפול זה יכול לכלול אחד או יותר מהטיפולים הבאים, כתלות במצב התוכי: עירוי נוזלים, האכלה (למקור או לזפק), מתן ויטמינים, חימום, תרופות שונות, כלוב חמצן ועוד. חשוב לוודא, בעזרת בדיקות מעבדה, לאחר גמר הטיפול, שהטיפול בחיידק הצליח והתוכי נקי מהחיידק. ישנם מקרים בהם הטיפול לא מצליח להעלים באופן מלא את נוכחות החיידק ויש צורך בחזרה על הטיפול האנטיביוטי. במקביל לטיפול הישיר בתוכי יש להקפיד על היגיינת הכלוב – לנקות את הכלוב היטב בתדירות גבוהה ולא לאפשר ללשלשת להתייבש בכלוב.

מניעה

לא קיים חיסון מונע כנגד כלמידיה!! המניעה מתחילה בשלב הרכישה: עדיף לרכוש תוכי שנבדק לכלמידיה ויש בידי המוכר תעודה המעידה על כך. את התוכי עדיף לקנות ממקום מוכר, נקי, שנמצא תחת השגחה וטרינרית. ככל שהתוכי עובר יותר ידיים יש סיכוי גדול יותר להידבק בכלמידיה ולכן עדיף לקנות תוכי ישירות מהמגדל שאצלו התוכי בקע (אם יש אפשרות כזו). עם קבלת התוכי מומלץ לקחתו לבדיקה אצל וטרינר לצורך בדיקה כללית ובדיקת נשאות לכלמידיה. אם התוכי לא נבדק עדיין – מומלץ לשמור על היגיינה של הכלוב והסביבה תוך נקיון יומי של הכלוב וסילוק הפרשות יבשות. על אחת כמה וכמה אם התוכי נבדק ונמצא נגוע בחיידק (אם תוצאת בדיקת הכלמידיה לתוכי היא חיובית). יש למנוע מגע בין התוכי לבין ציפורי בר ותוכים אחרים אשר לא ידוע מצבם הבריאותי. יש להקפיד על שימוש חוזר בכלוב של תוכי אחר רק לאחר ניקוי וחיטוי יסודי שלו.