מהי מחלת הכלבת?
מחלת הכלבת הינה מחלה ויראלית קטלנית, התוקפת את מערכת העצבים בכל היונקים, כולל בני אדם.
ההדבקה בווירוס הכלבת
ההדבקה מתרחשת על ידי מגע עם בעל חיים חולה – ברוב המקרים נשיכה, אך לעתים גם ליקוק או פגיעה של טיפות רוק בריריות השונות בגוף, כמו ריריות העינים, האף והפה.
תקופת הדגירה
לאחר ההדבקה מתחילה תקופת דגירה הנמשכת לרוב 3-8 שבועות (אך אפשרי עד שנה), מרגע החשיפה עד להתפרצות הסימנים הקליניים של המחלה. במהלך תקופת הדגירה נגיף הכלבת נודד דרך תאי העצב בגוף אל עבר המוח.
משך תקופת הדגירה משתנה בהתאם למיקום של הנשיכה. ככל שהנשיכה קרובה יותר לראש או לעמוד השדרה, כך תקופת הדגירה תהיה קצרה יותר, וזאת מכיוון שמסלול הנדידה של הנגיף אל עבר המוח יהיה קצר יותר.
במהלך תקופת הדגירה, החיה / האדם נראים בריאים לחלוטין (וזה הזמן לתת טיפול מונע!!).
סימני מחלת הכלבת
כאשר הנגיף מגיע למוח יופיעו סימנים קליניים של מחלת הכלבת.
הסימנים הקליניים של המחלה משתנים, ותלויים בשלב של המחלה בו נמצא בעל החיים. לא תמיד יופיעו כל הסימנים או כל השלבים.
בשלב הראשון יופיעו סימנים הכוללים חום, חולשה, הקאות וריור.
בשלב השני יופיעו סימנים נוירולוגים, הכוללים שינויים בעיקר במצב המנטאלי של הכלב. נראה שינויים התנהגותיים כמו תוקפנות, אכזריות, דמנטיה (שטיון), או ידידותיות יתר. שלב זה יכול להיות מלווה גם בעוויתות.
בשלב השלישי והסופי של המחלה נראה שיתוק של עמוד השדרה, שמתקדם אל גזע המוח.
שלב זה מסתיים במוות.
טיפול
אין טיפול למחלת הכלבת.
הטיפול הוא מניעתי. חשוב להקפיד על חיסון שנתי על מנת להימנע מהדבקה.
במקרה של חשיפה לנגיף, בחיה או באדם שאינם מחוסנים ושלא פיתחו סימני מחלה, ניתן לתת טיפול על ידי חיסון. זהו חיסון שונה מהחיסון השנתי, ותפקידו לספק הגנה מהירה של הגוף כנגד הנגיף הדוגר בתוכו.
במקרה שהתפתחו סימנים של המחלה - המוות ודאי.
מחלת הכלבת בארץ
בשנים האחרונות מתגלים בישראל כמה עשרות מקרי כלבת מידי שנה, בעיקר בחיות בר כגון תנים, שועלים וזאבים. מהם מועברת המחלה גם לחיות מבוייתות: חיות משק (פרות, סוסים), כלבים וחתולים. בשנת 2010 חל שינוי – נתגלו מעל 50 מקרים של כלבת בישראל, ורובם דווקא בכלבים משוטטים באזור צפון הארץ.
מניעת מחלת הכלבת בחיות מחמד
לפי חוק הכלבת הקיים בישראל – חלה חובה לחסן כל כלב מגיל 3 חודשים כנגד מחלת הכלבת. יש לחזור על החיסון מידי שנה. חיות אחרות, כגון חתולים וחמוסים, שעלולים להידבק בכלבת - מומלץ לחסן גם כן.
יש למנוע מחיות המחמד שוטטות ללא השגחה: כלבים יש להוציא לטיול ברצועה בלבד.
בכל מקרה של הימצאות כלבים משוטטים או חיות בר, כגון תנים או שועלים בתחום הישוב - יש להודיע למחלקה הווטרינרית של הרשות המקומית. יש להימנע ממגע עם בעל חיים משוטט.
אם התרחש מגע לא רגיל עם חיית בר / חיה משוטטת – יש לדווח לרשויות הבריאות / הווטרינריה. במקרה ומדובר בליקוק או בנשיכה – יש לשטוף מיידית את מקום המגע במים ובסבון, ולפנות לעזרה רפואית.
איך לפעול במקרה של אדם שננשך
חשוב לשטוף מיידית את איזור הנשיכה במים ובסבון, ולאחר מכן יש לחטא באלכוהול, יוד או כלורוהקסדין.
יש לפנות למרפאה הקרובה לצורך קבלת טיפול רפואי בפצע הנשיכה. לאחר מכן יש לפנות מיידית למשרד הלשכה האזורית לבריאות הציבור לקבלת טיפול מונע למחלת הכלבת.
חשוב לזהות את בעל החיים הנושך, על מנת להביאו להסגר.
במקרה ובעל החיים הנושך מת - יש להעביר את הגופה מיידית למכון הווטרינרי בקרייה החקלאית בבית דגן, לנתיחה לצורך איבחון כלבת. אסור לגעת בגופה בידיים חשופות ויש להשתמש בכפפות.
איך לפעול במקרה של כלב שננשך
יש לשטוף את הפצע במים ובסבון, ולאחר מין לחטא היטב באלכהול או יוד. חשוב להשתמש בכפפות.
יש לפנות מיידית לווטרינר המטפל על מנת לטפל בפצע הנשיכה.
גם כאן חשוב לזהות את בעל החיים הנושך, על מנת להביאו להסגר, ואם בעל החיים הנושך מת - הטיפול בגופה ייעשה כפי שפורט בסעיף הקודם.